מחלת הCOPD משפיעה על הנשימה, על המציאות ועל אורך החיים. להשפעות אלו יש השפעות סביבתיות אשר מצריכות, לעתים, שינוי ו/או סיגול הרגלים כדי לחיות עם המחלה ולנהל אותה בצורה טובה ובריאה. חלק מההרגלים החדשים קשורים יד ביד בשמירה על משקל הגוף, ולאו דווקא בירידה במשקל.

אחת ההשפעות של מחלת הCOPD על הריאות היא נשימה שטחית. בעקבות הפגיעה הריאתית נוצר מצב של קושי בהכנסת אוויר בקיבולת מלאה. ניסיון זה, בדרך כלל, מלווה בשיעול , ליחה וגירוי נשימתי והרבה מהחולים מעדיפים להימנע ממנו. פעולות ותנועות פיזיות רבות דורשות נשימה בקיבולת מלאה ולכן, מרגע שהחולה נמנע מנשימה עמוקה, הוא בעצם מצמצם לעצמו את טווח ניפוח הריאה באופן אקטיבי. לאחר זמן קצר ריאותיו יתורגלו לנשום נשימות קצרות ושטחיות אשר אינן מספיקות כדי לספק חמצן עבור תנועה ומאמץ וכתוצאה מכך המאמץ לא מתקיים. כך מתחיל תהליך של ניוון נשימתי ופיזי.

מבחינת הגוף – שרירי הגוף מתאמצים יותר בשביל לשאת את המשקל העודף, אשר כידוע, שרירים אשר מבצעים פעולה הדורשת מאמץ פיזי רב, דורשים כמות חמצן גבוהה יותר מבדרך כלל.

מבחינת הריאות –להן היכולת להתרחב עד לגבול מסוים, לכן – על מנת לספק את כמות החמצן הדרושה לגוף, על הריאות לעבוד בקיבולת נפח האפשרי, כאשר בעת נוכחות של מחלת ריאה, שימוש בנפח המירבי מתרחש במנוחה וגם במאמץ.

יתרה מכך, עודף השומן העוטף את החזה יוצר התנגדות לריאות ובעצם מונע מהן להתרחב בנפח שהן צריכות על מנת לספק את כמות החמצן הדרושה. בסופו של דבר, ניתן לומר כי עודף המשקל מוביל את הגוף להידרדרות ביכולת הפיזית ונשימתית, וכתוצאה מכך להפסקת הפעילות כתוצאה מקוצר נשימה.

השומן שנמצא סביב הריאות מונע מבית החזה לגדול ולהתרחב, וכתוצאה מכך כמות החמצן לא גדלה באופן משמעותי ובסופו של דבר הגוף נאלץ לעצור מביצוע הפעולה ומלווה בקוצר נשימה מסיבי.

השנייה, תזונה מותאמת – היוועצות עם תזונאי להתאמת תפריט המתאים להתמודדות עם מחלת ריאות. והאחרונה, שמירה על אקטיביות ביום-יום. פחות לשכב או לשבת, יותר ללכת ויותר לנוע גם אם קשה – לכל קושי נשימתי ופיזי קיים פתרון ואפשר להתגבר על כל מאמץ עם הכלים הנכונים, שבדרך כלל ניתנים בפעילות שיקום הריאות.

*כל הזכויות שמורות