הגוף מבצע חישובי כמות חמצן נדרשת בשביל לקיים חיים.

לכן, ברגע של מחסור בחמצן (מכל סיבה שהיא), המוח שולח פקודה לשרירי הנשימה להתכווץ, ואנו ננשום ונקבל את החמצן הדרוש.

המח איננו מודע לתקינות הריאות, אך סומך עליהן כמערכת הנשימה של הגוף לספק את החמצן הדרוש. כאמור, מרגע כיווץ הסרעפת, החמצן נכנס לריאותינו כמעט מהשנייה הראשונה של השאיפה, ומשם מגיע ישירות למחזור הדם. לכן, באופן מידי המוח מקבל אינפורמציה האם הכמות הדרושה התקבלה או לא.

עד שכמות החמצן הדרושה תתקבל, הגוף ימשיך בתהליך שאיפה עמוק יותר, ולפעמים אף בתדירות גבוהה יותר עד הגעה לכמות הרצויה.

ברגע שכמות החמצן הדרושה התקבלה, השאיפה תפסק, ונקבל השהייה של פרק זמן מסוים בין שאיפה לשאיפה.

לפניכם "מחירון נשימה" אשר יעזור להסביר ולפרט כיצד מנגנון הנשימה פועל בהתאם לפעילות הפיזית הספציפית שהגוף מבצע, כלומר מהו חישוב כמות החמצן אל מול פעילות גופנית.

"מחירון נשימה לדוגמא":

1. בשכיבה במנוחה מוחלטת, הגוף דורש כמות מועטה של חמצן, מהסיבה שאין פעילות ואין מאמץ גופני. לפיכך,הנשימה היא נשימה איטית ושטחית (נשימה לא עמוקה) והתדירות שלה נמוכה. במצב כזה , הגוף דורש חמצן אחת ל3-4 שניות – בממוצע אצל אדם בוגר ובריא, כ15 נשימות בדקה.

2. בעמידה או הליכה, הגוף דורש כמות גבוהה יותר של חמצן, מהסיבה שעמידה והליכה הם מאמץ גבוה ביחס לשכיבה במנוחה מוחלטת. לפיכך, הנשימה היא מעט מהירה ועמוקה יותר, לרוב גם בתדירות גבוהה יותר.

3. במאמץ גופני, לדוגמא הליכה מהירה, טיפוס מדרגות או אפילו ריצה, הגוף דורש כמות גבוהה של חמצן, מהסיבה שהמאמץ הוא גבוה ומתמשך. לפיכך, הנשימה היא נשימה עמוקה מאד (ככל שניתן, תלות ביכולת השרירים להתכווץ), והתדירות שלה אף גבוהה מאד – יכולה להגיע אפילו לשאיפה עמוקה ומהירה כל 1-2 שניות ובקצב גבוה.

פעולות אלו נעשות באופן אוטומטי, מבלי שנחשוב עליהם ומבלי שנדע לקיומם, במידה וקראתם עד לפה ואתם במנוחה מוחלטת, רוב הסיכויים שגופכם דרש כ15 נשימות בדקה האחרונה ואפילו לא שמתם לב לכך.

מה קורה אצל אנשים אשר סובלים ממחלות בדרכי הנשימה?

כפי שהוזכר בתחילת המאמר, המוח אינו מודע לפגיעה הריאתית, במידה והיא קיימת, ולכן ברגע שיש צורך רב יותר לחמצן, המוח שולח פקודה לשרירי הריאות לפעולה עמוקה יותר ובתדירות גבוהה יותר.

הבעיה שנוצרת היא שהריאות אינן עומדות בדרישה, וכמות החמצן שנכנסת לריאות לרוב אינה מספיקה בשביל מחזור הדם. או במילים אחרות, בעת שאיפה אחת, הגוף מקבל מעט מהדרוש.

כדי להמחיש, נבחר תרחיש שקורה לכולם ביום יום: מעבר מישיבה במנוחה מוחלטת להליכה קצרה מחדר לחדר בחדרי הבית.

כבר מרגע העמידה, באופן אוטומטי הגוף ייחשב את "מחיר העמידה", כלומר המח ישלח פקודה מידית לשרירי הריאות להתכווץ, ברגע זה תדירות הנשימה תעלה במעט.

מרגע שנעשה את הצעד הראשון להליכה , הגוף ימשיך "בחישוב העלויות" ושוב באופן אוטומטי שרירי הנשימה יתכווצו יותר פעמים, עמוק יותר, או גם וגם.

המוח חש כי למרות כיווץ שרירי הנשימה כמות החמצן אינה מספקת, הגוף ממשיך לדרוש עוד והמח מגביר את פעולת השרירים. בסופו של דבר, התוצאה הסופית הינה קוצר נשימה מכל פעולה פיזית קצרה.

מהי נשימה מודעת?

כפי שלמוח יש שליטה אוטומטית על שרירי הנשימה , כך גם לנו.

באופן מודע – אנו יכולים לשאוף ולנשוף ולשלוט על עומק, עוצמת ותדירות הנשימה.

נסו לשאוף עמוק (מהפה או מהאף) ככל שניתן ממש ברגע זה, כך שתוכלו להרגיש את הריאות מתרחבות כאילו מגיעות עד הבטן. הצלחתם? מעולה!הפעלתם את שריר הסרעפת שלכם באופן מודע ומכוון.

את אותה השאיפה ניתן לעשות בזמן מאמץ – באופן מבוקר.

חישבו כי כל פעולה פיזית ניתן לבצע עם מאמץ מיטבי, כדי לסיים אותה באופן הקל ביותר.

לשם כך, יש צורך רב בהבנה מהו סוג המאמץ של אותה פעילות פיזית רצויה וכיצד הוא משפיע עלי, ובמילים אחרות איך אני נמנע מקוצר הנשימה שיבוא ומתגבר עליו?

במידה ואני יודע את סוג המאמץ אשר מוביל אותי לקוצר נשימה, אני לא אמנע מהמאמץ, אלא אדע לנהל את המאמץ על ידי נשימה מודעת – ככל שניתן.

הסוד הוא להכניס אוויר לגוף באופן מודע ומכוון, עמוק ואיטי ממש לפני שהמאמץ מתחיל, ובזמן המאמץ עצמו. בצורה כזו, "ההגה בידיים שלנו"ואנחנו שולטים על הנעשה.

המוח מקבל אינפורמציה כי הגוף אינו נמצא במצב של קוצר נשימתי, ולכן לא שולח פקודה לשרירי הריאות להתכווץ – מהסיבה שאנחנו כבר עושים את זה.

לנשימה מודעת יש יתרון נוסף – והוא חיזוק שרירי הנשימה.

כאשר אנו נושמים עמוק בצורה מכוונת ובזמן מאמץ , אנו גורמים לגירוי פיזי של שרירי הנשימה, ואז, כמו כל שריר בגוף, שרירי הנשימה מתחזקים ומתייעלים, דבר שמוביל לנשימה קלה יותר בהמשך.

כששרירי הנשימה חזקים – אתם מתאמצים פחות לנשום, עומק הנשימה הוא דבר שבשגרה ואיכות החיים משתפרת.

*כל הזכויות שמורות*