הגוף שלנו זקוק לפעולות בסיסיות לצורך קיום חיים. הפעולות מתחלקות ל2 אופנים:

1. פעולות לא רצוניות הפועלות באופן אוטומטי ולמעשה ללא שליטה שלנו, עיכול, הנשימה והלב.

2. פעולות רצוניות המסייעות לגוף להישאר חיוני כמו עמידה, התכופפות והליכה.

הליכה, זו הפעולה הבסיסית ביותר שלנו, ממש החל מגיל ינקות. כשהליכה היא למעשה, הפעולה הכי קשה שהגוף מבצע.

למה היא כל כך קשה?

ההליכה מערבת מערכות גופניות רבות שעובדות בשיתוף פעולה כדי שתוכלו לעמוד ולהניע את גופכם ברחבי העולם מבלי למעוד או ליפול, ובהצלחה מרובה למשך זמן רב.

ההליכה מערבת:

1. כמות השרירים הגדולה ביותר בגוף.

– שרירי הרגליים, הישבן, הגב, ואפילו שרירי הזרועות!

2. חיישני איזון ויחסיות לסביבה שאחראים על שיווי משקל והיציבות שלנו – בכפות הרגליים.

– בכל פעם שאנו דורכים ברצפה, אם זה בישיבה בכיסא או בעמידה, בזכות חיישנים אלו גופנו יודע באיזה מנח אנחנו ביחס לחדר, האם הרצפה בשיפוע?האם אנחנו עולים בעליה? האם אנחנו מטפסים מדרגות? האם אנחנו עומדים על רגל אחת? או האם הרצפה בכלל לא יציבה כמו צעידה בשביל או אפילו בחול הים.

3. חיישני חישה והתנגדות, שאחראים על המידע של העולם חזרה לגוף וממוקמים בשרירים עצמם.

חיישנים אלו מודדים ומנתחים כל הזמן את משקל גופנו ביחס לדריכה, ויודעים לכווץ את השרירים בעוצמה הנכונה כדי להצליח בביצוע.

לדוגמא בהליכה, חיישנים אלו מודדים את המרחק בין הצעדים ואת עוצמת הדריכה כדי שנוכל להמשיך ללכת בחופשיות בלי להסתכל ברצפה.

דוגמא נוספת היא בעליית מדרגות – חיישנים אלו מודדים את עוצמת הדריכה, גובה הרמת הרגל, ואת עוצמת העליה, כך נדע באיזו נקודה המדרגה התחילה ומתי הסתיימה.

4. עיבוד מידע- המוח מנתח את הפלט מהחיישנים ומהשרירים, ומתאים את ההליכה, מרחק הצעד, גובה הרמת הברך, את הזווית ועוד נתונים רבים כדי שנלך בצורה טובה ולא נמעד.

המח, ביחד עם השרירים, הם צרכני האנרגיה הכי גדולים של הגוף. ואנרגיה, "נמדדת" בכמות החמצן אשר נכנס לגוף שלנו (נשימה תאית). כך שכל פעולה שנועדה לאפשר הליכה קשורה בד בבד עם הנשימה שלנו, החל משלב תכנון העמידה עד לשלב הצעידה.

שילוב של ארבעת מאפיינים אלו, מתרכזים לחוש אחד נוסף שיש לנו בגוף (כן, החוש השישי) שנקרא: החוש הפרופריוספטיבי, או במשפט חופשי: "יחס התנועה שלי ושל העולם סביבי."

לולא חוש זה, ההליכה שלנו הייתה אתגר אחד גדול בשבילנו שלא היינו מצליחים להתגבר עליו.

לחולי COPD ישנו קושי בביצוע פעולות ארוכות ומורכבות כמו הליכה, עובדה שמובילה אותם להפחית עד כדי הפסקת התנועה ה"סוררת" לחלוטין. כדי להסביר בצורה מוחשית יותר את ההשפעה של חוסר פעילות, ניקח דוגמא מעולם המכונות. כפי שמנוע חלש יותר שורף יותר דלק בשביל להתגבר על המאמץ, כך גם שריר חלש או נחלש מתאמץ עוד יותר כדי לספק את התנועה, ולכן – צורך עוד יותר חמצן. ויתור והפסקה מפעילות גופנית כזו או אחרת מובילים להיחלשות השרירים, עצירה מוחלטת של ההליכה, לאחר מכן מגיעים למצב שאחרי כל זמן או מרחק הליכה קצר, מסתיימים בעצירה מאולצת, התנשפות והסדרת נשימה.

חוץ מהפגיעה הפיזית בשרירים, שאר החושים המפורטים גם מתכהים ואף נפגעים!שיווי המשקל והיציבות ואפילו יכולת החשיבה במח.

אז מה הפתרון? הפתרון הוא לא להפסיק לנוע! דאגו לסטורציה תקינה ונסו להתגבר על הקושי.

אל תוותרו לעצמכם!